אני חושב שמוכרים דברים כאלה בטמבוריות בארץ (טייפה)

האורחים של המסעדה הזו עצלנים במיוחד (הונג קונג)

לחמניית בצק תה ירוק מאודה (טייפה)

אושר. 

חנויות שאהבנו (טייפה)

המסעדה הצמחונית (הונג קונג)

בכל פעם שזיו ומיקי הציגו את הפתק שכתוב בסינית ברורה "אנחנו שני צמחונים, האם יש לכם מנות ללא בשר, דגים או עוף?" נתקלנו בתגובה שונה. 

המונח "צמחוני" באסיה גמיש מאד נתון לפרשונות. בחלק מהמקרים מחמירים ושואלים אם ביצה זה בסדר, במקרים אחרים חושבים שאנחנו בודהיסטים ואז מתנצלים שאין מנות מתאימות כי הכל אצלהם מבושל עם שום או בצל. ולפעמים פשוט מציעים לנו לבחור מכל מה שהוא לא בשר (צפרדעים, אווז או פירות ים למשל).

כדי למנוע את הבלבלת הזו נכנסו מראש למסעדה צמחונית, שקשה להסביר כמה נדיר למצוא אחת כזו בנוף ההונג קונגי. קיבלנו את התפריט וחטפנו שוב בפנים את פערי התרבות.

כאן למשל, אני אוכל מרק נחש (מוצלח למדי) ושבלולים במלח.



שאר המנות שנבחרו בקפידה (כלומר לא כללו סנפיר כריש למשל, תרנגולת קצוצה או צלופח) היו טעימות מאד.
הכופתאות המאודות האלו היו סגורות בפרח מגזר. איזה חמוד.

אטריות שעועית נהדרות ברוטב סמיך ובאק צו'י מאודה.

וכנראה שזו המנה הכי מערבית שאכלנו בטיול הזה. מה שיש למעלה והיה בפנים נשאר בגדר חידה.

Sushi Express (טייפה)

מסעדת סושי שהתאהבנו בה וחזרנו אליה שוב ושוב. בכל ערב היו דברים קצת אחרים, ותמיד המבחר הצמחוני עשיר וגדול מאד. הסושי נע על מסוע, מורידים מה שרוצים ומשלמים לפי הצלחות.

הפוסט הזה עשוי לעצבן כמה חובבי סושי כשהם יגלו שכל צלחת עולה פחות מ-4 שקלים, התה הירוק חופשי והאוכל איכותי וטרי יותר מכל מה שנמצא בארץ. אבל לא שמעתם את זה מאיתנו. 

יהיה בלתי אפשרי להראות את כל מה שאכלנו, אז נציג רק את המיוחדים והטעימים יותר. 

את התפריט המלא תוכלו למצוא באתר הרשת. הניווט בין הקטגוריות משמאל. 

חביתה יפנית (טמאגו) ואינארי, טופו מטוגן 

סלמון 

אוני - קיפוד ים 

במיה פריכה

  

טוביקו - ביצי דג זעירות ומתפצפצות

.על המסוע נעו גם קערות עם ג'ינג'ר מהטובים שאכלתי ודייקון (צנון יפני חריף וטעים) שלקחנו מהם בלי הפסקה

אותו טופו מטוגן  עם מילוי מתקתק וקשיו

סורימי.  החלק הטעים יותר היו דווקא האצות הבשרניות למטה. 

תמנון

בוניטו שרימפס חריף

סלט אצות ושומשום, פשוט נפלא. 

סלט תמנונים

רול אספרגוס עם מיונז יפני שאי אפשר להפסיק לדבר עליו

סלט תירס במיונז יפני. לא דומה ולא קרוב לשום קונוטאציה שיש לסלטי שמיר בארץ. לכו וקנו לכם מיונז יפני כדי להבין במה מדובר.

צדפות 

צלופח מעושן.

אם יש נידונים למוות שקוראים את הבלוג, פתרתי לכם את הדילמה של מה להזמין לארוחה האחרונה. 

לא ברור איך הצליחו לגרום לשעועית להיות יותר טעימה משוקולד. 

דג בברביקיו

אין לי מושג איזה דג אכלתי פה

את זה אני מזהה, ניגירי טונה 

פטרייה בשרנית עם אותו מיונז

סשימי סלמון

טונה צרובה

24 צלחות, 92 שקל. 

הלכנו להתמוטט באיזה בית קפה. 

Ximending (טייפה)

12 לילות היינו בטייפה, באותו מלון, באותו רובע ובאותה שכונה, ונראה שלא הספקנו שום דבר ממנה. 

שימדינג היא בלוק של רחובות מסודרים בשתי וערב שנחצים ע"י כמה רחובות ראשיים. ביום השכונה סגורה ושוממת ומתאוששת מהלילה הקודם. שום דבר מעניין לא קורה בשעות האלה, וזו הצגת הבוקר הכי טובה שיכולנו לקוות לה מחלון בקומה השנייה של בית הקפה הקבוע שלנו. 

לקראת ערב, ברגע שנדלקים אורות הניאון, זורמים מיציאות המטרו נחילים דורסי אדם של בני נוער שנמשכים אליה כמו יתושים מסוממים. הם משתלטים על חנויות אקססוריז למוצרי פלסטיק ורודים מיפן, מתנפלים על מסעדות זולות או דוכני מזון עם אוכל מדהים, נדחסים לחנויות בגדים ובוטיקים או פשוט מתקדמים לאט ברחובות כנהר אנושי וסוחף. והכל בשקט וסדר מופתי. 

Ximending היא השינג'וקו של טייפה, והיא חמה, אנושית ונעימה הרבה יותר. 

אי אפשר בכלל להכיל את כמות הדברים שיש לראות ולעשות שם. מבחינתנו יכולנו להעביר טיול שלם רק בשכונה הזו. 

בכל ערב אחרי שחרשנו את העיר חזרנו ל"איזור מסביב למלון", ופשוט הסתובבנו ברחובות, השתזפנו מהניאונים וקנינו שטויות מיותרות שאי אפשר לעמוד בפניהן (כן מיקי, אני מדבר על נעלי הבית) 

ואם כבר הגעתם אל השכונה הזו. Swiio הוא מלון בוטיק קטנטן עם הצוות הכי מקסים העולם שנמצא בדיוק במרכז כל הטירוף הזה. 

זה ממש נחמד שאפשר להזמין את הרוטב בתוך מלפפון (הונג קונג)

פי פי פי פי פי. (הכלבים של טייפה)

מיניאטורים, חמודים, מטופחים בהגזמה אופיינית, עם עניבות, פונפונים, נעלים או קולרי יהלומים. יושבים בעצלנות בתוך עגלה ייעודית או בסלסילת האופניים, ומטיילים ברחובות כאילו העולם שייך להם. ליטפנו את כולם. 

הכלבים של טייפה חיים יותר טוב מכמה אנשים שאני מכיר.