5/15/2012

טייפה - the best of

טייפה הדהימה אותנו. כבר ספגנו את אווירת הערים הגדולות ביפן, קוריאה וסין, אבל כאן חיכתה לנו הפתעה אנושית ונעימה. זו מפלצת של פלדה וניאון שנשארת אינטימית ומזמינה. היא דומה לכל האחרות, אבל עושה את זה בלי בלי תחושת הניכור של טוקיו, הזוהמה של סין והקרירות של קוריאה. ברגע שנחתנו כבר הרגשנו בבית, וזה אומר הכל.
בטיוואן נמצא העם הכי נחמד בעולם (לא כקלישאה, הם באמת מקסימים עד דמעות), אוכל מדהים, חנויות שכיף ללכת בהן לאיבוד, רחובות שחייבים לחקור ברגלים, שווקי לילה מטורפים, ג'ונתן, רבעים שלמים שהם גן עדן לשוחרי קניות ומטרו מהמסודרים, הנקיים והבטוחים בעולם שמחבר את כל אלו יחד. 

כמו שקיווינו, הצלחנו ללכת בה לאיבוד, להכיר אותה דרך הרחוב והאנשים ולא דרך מדריכי טיולים. הגענו לקצוות הנידחים, לבתי קפה ומסעדות שלא ראו תיירים מימיהם, חרשנו את הרחובות ואת שווקי הלילה וטעמנו בלי סוף, מהכל. 
הפוסט הזה נכתב מהארץ, שבועיים אחרי הטיול. מספיק זמן כדי לתת לגעגועים לעלות ולא יותר מדי זמן כדי לאפשר לטעמים לברוח מהראש. וזו הרשימה שלנו של הדברים הטעימים ביותר שאכלנו בטיול. לכל מי שיבקר בטייפה (וכן, אתם ממש רוצים), לא כדאי לפסוח על אף אחד מהם. 

אננס
הפירות בטייפה מדהימים, ובראשם הפפאיה, המנגו והאננס. מבין כולם האננס התעלה על הכל.  
יש שני סוגים מקומיים, אחד בסיסי וזול יחסית (5 שקלים לקופסא כזו) והוא די דומה לאננס הטרי שיש בארץ. השני יקר פי שניים, ועדיין זול בכל קנה מידה, והוא אלוהי. לא סיבי, מתוק בטירוף ועסיסי. לא עבר יום בלי שקנינו שקית או שניים ממנו, וזה הדבר שידענו שהכי יחסר לנו. 


בוטנים
הם בעצם משולבים במגוון גדול של מאכלים ואין כאן המלצה על דבר ספציפי. טעמנו מרקים, משחות, כופתאות, אבקות ופירורים מבוטנים שעטפו, נעטפו ושיפרו כל דבר שהם נגעו בו. 


לחמניות מאודות
עם מגוון עצום של מילויים. כאן לדוגמא, עם בוטנים מלוחים. היו עוד המון.


קרח מגולח
התמונות לא מסגירות כמה שזה טעים. שערות קרח דקות שנמסות בפה, עשויות כנראה מיוגורט קפוא או שרבט פירות. עליהם עורמים בכמות נדיבה פירות טריים, לפתנים, פודינגים, גלידות, רטבים ולפעמים הכל יחד. 



ביבימבאפ
מאכל קוריאני אסלי, שהגיע גם לכאן. אם עוד לא אכלתם אותו במקום אחר, זו הזדמנות מצויינת לנסות.
הפירוש המילולי של השם (וכמו הדמיון לפוליטיקאי מקומי אצלנו), הוא "לערבב הכל יחד". והערבובייה הזו טעימה, עוקצנית וממכרת. 


תה ירוק
הגילטי פלשר האישי שלי. אבקת תה ירוק מאצ'ה, מוקצפת עם חלב חם וסירופ סוכר.
שתיתי אותו בכל בית קפה, ודווקא זה שבסטארבקס היה הטעים ביותר. 


קארי יפני
כבר אין מילים לתאר את האושר הזה שמתחרה בכבוד בחומוס שלנו על תואר המאכל הכי טעים בעולם
מבין כולם, הקארי ברשת coco curry הוא הכי טעים שמצאנו. 


באבל טי (תה בועות)
(או פנינים כפי שקוראים לו התושבים). בועות טפיוקה עצומות, שלתוכן מחדירים טעמי תה שחור, צפות בתוך תה או משקה פירות. שותים בקש רחב מאד ולועסים בחיוך מסופק. 


לחם שחור
המאפה הכי מדהים שטעמנו. וטעמנו.


הפלנצ'ה
אין לנו באמת מושג איך קוראים לרשת הזו. יש להם לוגו באדום צהוב שכתוב כולו בסינית. אנחנו רק יודעים שכדאי מאד להכנס, זה זול וטעים. מומלצים - הפטריות והסלמון. 


רול בוטנים וכוסברה
רול במראה סתמי עם מילוי שבוחרים - נקנקייה, אגס או חביתה. נתקלנו בו רק בשוק Tonghua והתאהבנו. חובה!


דים סאם
אכלנו מהם לאורך כל הטיול, וכולם היו נהדרים. נציין במיוחד את המסעדה המתמחית Din Tai Fung.



אתם עוד פה? סעו לטיוואן!



5/09/2012

1968* - המסעדה האינדונזית (הונג קונג)

ואז, ממש בסוף הטיול, הגענו למסעדה אינדונזית בהונג קונג. 
אחרי רצף כישלונות קולינרים שחווינו בעיר, זו היתה נקודת אור שהחזירה את הטיול למסלול הנכון. 

שם המסעדה הוא תאריך ההקמה שלה (עם הכוכבית במקור), ובגלגול הנוכחי היא נמצאת בקומה עליונה של בניין משרדים ומעוצבת כחלל לופט פתוח וסופר טרנדי. קורות עץ, בטון חשוף, מטבח פתוח, אווירה חשוכה ורעש כללי מהסוג השמח. האוכל לעומת כל המודרניזם הזה היה אותנטי ונפלא. 


הזמנו לחם וקיבלנו קרקרים ברוטב סמיך ונהדר. 


דג חריף בטירוף שבושל בפרחי בננה והגיע בקדרת אבן רותחת שהמרק המשיך לבעבע בה.
מראה לחריימה שלנו מאיפה הדג משתין (מקווה שלא שורף לו) 


מרק קארי אינדונזי מעודן ונפלא


בתוך הקונוס היה אורז ג'ינג'ר צהוב ומסביב דגימות צמחוניות ממאכלים שונים של המסעדה, עם רוטב גאדו גאדו מסורתי (על בסיס בוטנים). 


אורז שבושל בחלב קוקוס ואודה בעלה בננה. גן עדן קטן שלא רציתי שיגמר. 


נודלס סנדרטיים אבל טובים. 


המנות עצומות וקשה להשתלט על הכל, בעיקר כשכל דבר היה כל כך טעים. 
דרך האוכל הזה הכרנו מטבח אסייתי חדש על בסיס של קארי, קוקוס, בוטנים ותיבול חזק. 


הבעייה שאחרי ארוחה כבדה כזו הגוף סירב לקום ואילץ אותנו להמשיך לרבוץ על הספסלים ליד החלון. 
חדשנו את האנרגיה של העייפות הנצברת מכל הטיול, שתינו קפה מוצלח והשקפנו על גורדי השחקים שמסביב. פתאום הכל היה שקט והגיוני כל כך. 


אני חושב שהמתנו ככה שעה או שתיים.
לאט לאט העיר חזרה לעצמה והמסעדה התרוקנה מאנשים, עד שנשארנו אחרוני הלקוחות.
השקט הזה בפנים, והזכוכיות שבודדו את הרעש מבחוץ היו בדיוק מה שהיה חסר לנו במשך כל הימים האחרונים.




רק כשכמה עובדי מטבח תשושים אחרונים התיישבו לנוח בעצמם בסוף הסרביס, קמנו ויצאנו בכוחות מחודשים אל העיר הפסיכית שמחכה למטה. 





סושי לדרך (טייפה)

בתחנות רכבת בטייפה מצאנו דוכני סושי קטנים שמוכרים אותם בבודדים, אחד אחד.
סושי נהדר וטרי, ובמחיר מגוחך, בערך שקל ליחידה. איזו דרך נהדרת לפתוח ככה את הבוקר!






5/06/2012

התור (טייפה)

כלל אצבע לטיולים בחו"ל, ובפרט בשווקי לילה - כשיש תור, מצטרפים אליו. המקומיים בדרך כלל יודעים מה טוב להם וככה נמנעים ממלכודות תיירים. השיטה הזו הוכיחה את עצמה בכל דוכן מזון או מסעדה שעברנו. 

את התור הזה ראינו סתם ככה ברחוב בטייפה. הוא הוביל אל כוך קטן, חשוך וחסר שם. מרחוק ראינו רק מאווררים והמון שלטים שאוסרים לצלם. הסקרנות הרגה אותנו ונעמדנו. 



זה היה כמו נצח.
במשך 20 דקות עמדנו בשקט, מתפוצצים מסקרנות, והתקדמו בצעדים קטנים קטנים, ריח של בצק טרי הטריף אותנו, ובקידמת התור צפינו באנשים שממלאים שקיות שלמות בעוגות קטנות ומתפזרים בחיוך. הרגשנו שמצאנו את מזנון עובד המקומי וההתרגשות עלתה. 



הפעם השיטה לא עבדה, וכגודל הצפייה כך גודל האכזבה. זה היה טעים אבל סטנדרטי למדי. סוג אחד במילוי וניל, סוג שני במילוי שעועית. חביב ולא יותר. 
איפה מזדכים על 20 דקות?






Temple street market (הונג קונג)

שוק לילה בהונג קונג, על חצי האי קולון, ממש מקביל לNathan road שהוא הכביש הראשי. 
יש שם בעיקר אקססוריז, בגדים וצעצועים זולים. סתמי ולא מרגש אחרי כל מה שחווינו בטייפה. 


בהצטלבות הרחובות יש מסעדות רחוב עם תנאי הגיינה לא מרשימים אבל מבחר טרי למדי של פירות ים. התיישבנו ערב אחד לבירה מקומית וצדפות תער עצומות (razor clams) בשתי שיטות הכנה - מאודות עם אטריות שעועית וימבה שום, וצלויות בגריל עם ירקות ורוטב מתקתק סמיך. היה אחלה. 






5/03/2012

טיפים קטנים למטיילים בטייפה

  • אפשר לשאול בכל דוכן אינפורמיישן לגבי רשת אינטרנט אלחוטית ברחבי טייפה (ואולי מחוץ לה - לא בדקנו) בהצגת הדרכון. זה בחינם ושימושי, כשהרשת עובדת. שם הרשת: TPE-Free.
  • אמנם לא השתמשנו במוניות בכלל (הליכה רגלית חושפת יותר מהעיר) אבל המוניות פה זולות יחסית. מונית משדה התעופה למרכז העיר אמורה לעלות בין 1000 ל-1300 דולר טיוואני, שזה בערך 150₪. יכול להיות שזה משתלם, בהתחשב בכמות האנשים, הזמן וכמות התיקים, כך ששווה לשקול.
  • לא משלמים פה טיפים בכלל. האוכל זול ממש, הקפה יקר ממש.
  • כשקונים ברשתות גדולות במעל 3000 דולר טייוואני, ניתן לקבל החזר מס (5%) - לרוב רק אם החנות נמצאת בתוך קניון. צריך להציג את הדרכון. את הכסף מקבלים בשדה התעופה או אפילו במקום, לא עלינו על פאטרן כלשהו.
  • בהחלט אפשר להסתדר בטייפה בתור צמחוניים (או שומרי כשרות לצורך העניין), ואפילו בלי לחזור על אותה מנה פעמיים. על רוב המנות רוצים לחזור שוב. ביקשנו במלון שיכתבו בסינית על פתק מה אנחנו לא אוכלים ועם הפתק הזה הסתדרנו מצויין!
  • המטרו נעים, נקי, מסודר ופשוט לניווט. זמן ההמתנה הארוך ביותר שלנו לרכבת היה 7 דקות, וזה היה זמן מצוין לנצל את רשת ה-Wifi הפתוחה לתיירים.
  • שעות הפתיחה פה מוזרות. אין כמעט בית עסק שנפתח לפני 11:00 מלבד מסעדות זולות (וטעימות). נתקלנו בחנויות שנפתחו בשעה 14:00...
  • לא רבים יודעים פה אנגלית אבל בכל זאת ניגשים אליך ומציעים עזרה אם אתה מסתבך במטרו. 
  • כיף פה. וטעים.


טארט ביצים (הונג קונג)

אחד מסמליה הקולינריים של הונג קונג הם טארטי ביצים קטנים ואישיים שהיגרו מפורטוגל והפכו לקינוח הפופולרי המקומי. בצק פריך ומתפורר שמחזיק בתוכו רפרפת ביצים רוטטת, רכה ומתוקה.
נתקלנו בהם לראשונה בסיאול, שם אפילו לא ידענו איך קוראים לזה ופשוט התאהבנו.

שנה עברה, ואחת הצפיות הגדולות שסבבה סביב ההגעה להונג קונג היתה לאכול את המקור, ולאכול ממנו בלי סוף. אז בהחלט עשינו את שני אלה ואפילו הגענו עד מאפייה מתמחה שאופה אותן בהצטיינות כבר מעל ל60 שנה, אבל אף אחת לא הגיעה לקרסוליים של אותה עוגה עלומת שם שאכלנו לראשונה בסיאול.  






Ajisen - מסעדת ראמן (הונג קונג)

רשת מסעדות ראמן פופולרית מאד בהונג קונג שהצליחה להשאיר אותנו אדישים.
ככל שהתרחקנו מהזקנות ודוכני המזון של המקומיים, כך נהננו פחות. 
דגמנו ראמן סביר שכל מרקיה נידחת ביפן התעלתה עליו (ושם שתינו אוקיינוסים מהם). בין היתר היו גם גיוזות, קימצ'י וירקות משועממים.