היינו ברוב שווקי הלילה בטייפה, אבל את זה אהבנו במיוחד. דווקא בגלל שהוא קטן, מקומי ולא תיירותי.
זה שוק נעים וחייכני, שמיועד לקהילה המקומית ולא לתיירים כמונו. המוכרים היו מקסימים ואדיבים, ולמרות שבקושי הצלחנו לתקשר התאהבנו במקום, בדוכני המזון ובחנויות הקטנות שמסביב. זו היתה טייפה האמיתית מבחינתנו.
הגענו בסיומו של יום גשום, וטיפות כבדות ואחרונות עדיין נפלו על השדרה הראשית. עברנו בזריזות ממחסה למחסה, התעכבנו סביב הדוכנים הריקים יחסית, ואכלנו בשקט חטיפים חמים ומנחמים תוך כדי הנפת אגודלים למוכרים הצחקניים עם קריאת "גוד! גוד!". אלו הרגעים שאני הכי מתגעגע אליהם בטיול.
לא תמצאו אותו ברוב מדריכי הנסיעות, והוא תמיד נחבא בצילם של Shilin, Raohe ו-Shida, אבל מבחינתנו הוא הטוב מכולם. הוא נקרא Tonghua למרות שהוא נמצא על רחוב Linjiang.
ובמסורת, מעט ממה שאכלנו וראינו -
גומות בצק עם מילויים שונים. לקחנו 4 צמחוניים - תירס, שעועית מתוקה, בצל ירוק ותפוח אדמה. מערבי ולא מפתיע אבל טעים מאד.
אם יום אחד תגיעו לטייפה קחו שתי המלצות - סעו לשוק Tonghua בלילה, ושננו היטב איך נראה הדוכן הזה.
בלאפה עדינה משאפשר לתאר גילגלו לנו כרוב פריך, בצל ירוק ומלפפונים עם מיונז יפני, חביתה לא ברורה, אבקת בוטנים, כוסברה ועוד דברים אחרים שכבר קשה לשחזר. הכל הסתכם יחד לפצצת טעמים שהולידה גניחות לא הגיוניות.
לא התאפקנו ומיד קנינו עוד אחד, הפעם קצת שונה עם אגס. גרמנו למוכר להסמיק בפעם השנייה, ונפרדנו ממנו בדמעות. הוא אפילו לא יודע כמה שאנחנו אוהבים אותו.
הבטן כבר התמלאה, ועברנו לנוהל "קיבת חירום". ביס מכל דבר וזורקים לפח.
כאן דגמנו סוגים שונים של בטטות בטמפורה גסה. השם ישמור.
עוגות במילוי וניל בצורות מגוחחות.
בצק תפוחי אדמה, רגיל וסגול, מטוגנים לחטיפים רותחים בטעם פירה.
בטטות מיובשות ברוטב סוכר סמיך
מצאנו באחת הסמטאות חנות למוצרים מיובאים מיפן. כמה שהתגעגענו לעטיפות שלהם!
צילמנו מלא דברים, קנינו מזכרות והמשכנו. המוכר ממש הופתע מארבעת הזרים שמתלהבים כל כך ממוצרי בסיס כמו תה ירוק או קארי, והיה נחמד ואדיב בצורה בלתי רגילה.
אפילו דוכני השיפודים יפים ושמחים יותר בשוק הזה
ולסיום, נוזל קוקוס טרי, בקש ישר מהפרי.
קחו אותי איתכם בפעם הבאה!
השבמחקמצטרפת לבקשה שתקחו אותי אתכם.
השבמחקבאמת שחצי מהדברים כאן הייתי אוכלת בלי לחשוב פעמיים.